הפרק הראשון של חומש מספר על נפילתו של אדם הראשון. לאחר שטעם את הפרי האסור של עץ הדעת, אדם חש בתוכו תשוקות נחותות שלא היו מוכרות לו קודם לכן והבין שמאותו רגע ואילך עליו לכסות את ערוותו.
לפתע שמע את קול הבורא: "ויקרא אלוהים אל האדם ויאמר אליו איה אתה". מילים אלה מהתורה קשורות לסיפורו החסידי של רבי שניאור זלמן, מחבר הספר "ליקוטי אמרים".
במצודת פטר ופול, שם נכלא רבי שניאור זלמן בגין הלשנה כוזבת, בא יום אחד ראש הז'נדרמריה לחקור אותו, הואשם בפשעים פוליטיים חמורים ביותר.
כשנכנס לתאו, ראה הז'נדרמריה הבכיר לפניו אדם זקן שקוע במחשבות, פניו קורנות אצילות קדושה וחוכמה. בהיותו חוקר תנ"ך, פנה ראש הז'נדרמריה לרב:
"אבקש לשאול אותך על קטע מסוים בכתובים".
"שאל כל אשר תרצה", ענה הרב.
"הסביר לי את הפסוק: 'ויקרא אלוהים אל האדם וישאל אותו: 'איפה אתה?' האם לא ידע הקב"ה היכן אדם היה?"
"האם אתה מאמין שהתורה היא נצחית ותישאר ללא שינוי בכל הזמנים ובכל הדורות?" שאל הרב.
"כן, אני מאמין כך."
"אז תקשיב. משמעות הפסוק שקראת לי היא זו: כל הזמן, הקב"ה קורא לכל אדם ("אדם" פירושו "איש" בעברית) ושואל אותם: 'איפה אתה? איזה מקום אתה תופס בעולם?' לאדם ניתנת תוחלת חיים מסוימת. בכל יום, עליו לעשות מעשה טוב כלשהו למען אלוהים ולבני האדם." חשוב כמה שנים חיית וכמה מעשים טובים עשית בחייך. חיית, למשל… (כאן הרב נתן את גילו המדויק של ראש הז'נדרמים). מה השגת בחייך? האם אי פעם עשית טוב למישהו?
ראש הז'נדרמים נדהם. הוא הניח את ידו על כתפו של הרב וקרא, "בראבו!"