התורה מספרת: "וינסה אלהים את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני ויאמר קח נא את בנך את יחידך את יצחק אשר אהבת ולך עמו אל ארץ המוריה והעלה אותו שם לעולה על אחד ההרים כאשר אאמר לך". ברגע האחרון, מלאך עצר את ידו של אברהם כשהרים את הסכין מעל בנו.
קטע זה מהתורה נקרא בראש השנה, כאשר נקבע גורלם של אנשים לכל השנה, כדי להזכיר לנו את מעלותיהם של היהודים ולהטות את בית הדין השמימי להקל בפסק דין. נושא זה מוזכר גם בתפילות של יום זה. נהוג גם לקרוא קטע זה מדי יום לפני תפילת הבוקר.
רבים שואלים מדוע מוקדשת תשומת לב כה רבה למעשה הכושל הזה של הקרבה עצמית. כמעט בכל דור ודור ישנם קדושים המעונים המוסרים את חייהם ואת חיי ילדיהם בשם האל.
ידועים מקרים בהם קהילות יהודיות שלמות נעלמו במעשה הקרבה קולוסאלי אחד: גברים הרגו את נשותיהם וילדיהם, ולאחר מכן את עצמם, כדי להימנע מטבילה בכפייה.
החסידות מסבירה כי זכותו של אברהם טמונה בהיותו הראשון. היו צדיקים לפניו: אדם, חנוך, מתושלח, נח, שם, עבר (שנתן ליהודים את שמם), וכנראה, רבים אחרים שלא הוזכרו בתורה. עם זאת, אנו מוצאים לראשונה נכונות להקרבה עצמית אצל אברהם. על פי המדרש, אברהם ביצע לראשונה מעשה הקרבה עצמית באור, לפני שהגיע לארץ הקודש. הוא נידון לשריפה על פגיעה באלילים שמכר אביו של אברהם.
מהי משמעות הקרבה עצמית, ומדוע "גילוי" אברהם חייב אותה להופיע בעולם?
כל מה שקיים נברא באופן כזה שקיומו מודגש ומוחשי. לוותר על מהותו (חוסר אנוכיות) ולהתמסר (מסירות) לכניעה מלאה ומוחלטת לרצון האל דורש כוח רוחני מיוחד. אברהם השיג כוח זה באמצעות עבודה מתמדת. באמצעות חיפושים רבים ועקביים, הוא מצא את בורא העולם. על פי המדרש, אברהם ביצע לראשונה את מעשה ההקרבה העצמית באור, לפני שהגיע לארץ הקודש. הוא נידון להישרף על פגיעה באלילים שמכר אביו של אברהם.
הקרבת יצחק יוצאת דופן בכך שהיא חשפה את הוויתור העצמי המוחלט והמוחלט של אברהם. אברהם נכנע לחלוטין לא רק לאינסטינקטים האבהיים שלו, אלא לכל עצמו לאלוהים. כי אפילו תודעתו הייתה מוחה נגד מעשה זה אילו אברהם היה מקשיב לו.
מטרת חייו של אברהם הייתה להפיץ את הידע על האל האחד בקרב האנשים. אברהם כבר היה זקן באותה תקופה. יצחק הצעיר היה מוכן להמשיך את עבודת אביו, ואכן עשה זאת. יתר על כן, אלוהים עצמו, שציווה להוביל את יצחק לטבח, הבטיח קודם לכן שיצחק ימשיך את עבודת אביו.
חוסר אנוכיות כזה היה גילוי של אברהם. הודות לחוסר אנוכיות שכזה, אברהם נחשב ראוי להפוך לאבי העם היהודי, הנושא בנשמתו את היכולת להכניע לחלוטין את ה"אני" שלו לרצון האל.