תאריך זה הוא אחד מארבעה תאריכים טרגיים במיוחד בהיסטוריה היהודית, הקשורים לחורבן המדינה, ירושלים, בית המקדש וגלות העם היהודי. זהו יום של צום ותפילה.
היום העשירי לחודש טבת מציין את תחילת המצור על ירושלים על ידי מלך בבל נבוכדנצר בשנת 3336 לפי לוח השנה היהודי, או 424 לפנה"ס. אירוע טרגי זה התרחש לאחר 850 שנות התיישבות יהודית בארצם. הצום מתחיל כשעתיים לפני הזריחה ומסתיים בערב עם הופעת הכוכבים.
יש לציין כי בכרונולוגיה של אירועים טרגיים במיוחד, י' בטבת הוא הראשון, ואחריו י"ז בתמוז, ט' באב וצום גדליה.
התנ"ך אומר: "וַיְהִי בְּשָׁנָה תְּשִׁיעִית לַמְלָכָה (צִדְקִיּוּ) בְּעֲשִׂרי הַחֹדֶשׁ (טְבֵת)", בְּעֲשִׂרי הַחֹדֶשׁ, בָּא נְבוּכַדְנַצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל צַיְלוֹ אֶל יְרוּשָׁלִים וַיַּחֲנֶה עָלֶיהָ וַיַּבֵּן לָהּ חוֹלָה מְצָרָה סְבִיבָה. והעיר הייתה במצור עד שנת אחת עשרה למלכות המלך זיצקיה…" (מלכים ב' ב', כ"ה).
בתפילת שחרית של בוקר ביום י' בטבת, כמו בשאר ימי הצום, אנו אומרים סליחות - תפילה מיוחדת המיועדת לצום זה. ביום זה, כמו בשאר ימי הצום, בתי הכנסת קוראים מהתורה כיצד התפלל משה רבנו עבור כל העם, והתחנן בפני הקב"ה שיסלח ליהודים על חטא בניית העגל. והיהודים מקווים לקבל מהקב"ה תגובה דומה לזו שניתנה למשה רבנו: "סלחתי, כאשר שאלת".
בערב, בתפילת מנחה, לאחר קריאת התורה, אנו קוראים קטע מספר הנביא ישעיהו: "בקשו את ה' בבואו, קראו אליו בבואו". שכן מטרת הצום היא הכנה לתשובה ולשיבה אל ה'.
בדורנו, דור השואה והקמת מדינת ישראל, י' בטבת קיבל משמעות נוספת. מיד… לאחר הקמת מדינת ישראל, קבעה הרבנות הראשית כי יום זה יהיה יום הקדיש - יום זיכרון לקורבנות השואה שתאריך מותם אינו ידוע. רבים מששת מיליון היהודים מתו מוות אכזרי וכואב, ותאריך מותם אינו ידוע משום שלא היו עדים למותם. ביום י' בטבת מדליקים נר נשמה, אומרים קדיש ומלמדים משניות בשם נשמותיהם של הרוגי השואה.
הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, כותב בספרו "הנהלת היהדות" כי סמליות גדולה טמונה בקשר בין שני אירועים טרגיים אלה - תחילת חורבן בית ראשון והניסיון להשמיד לחלוטין את בית ישראל בדורנו.
ביום זה, אנו מביעים את תקוותנו ששואת יהדות אירופה תביא לסיומה של תקופה נוראית בתולדות העם היהודי שהחלה בחורבן בית ראשון. אנו מביעים את תקוותנו שדברי הנביא זכריה יתגשמו וכי… ימי צום יהפכו לימי שמחה ושמחה, לימי חגיגה. אנו מתפללים שנבואה זו תתגשם בימינו.