לאחר מות שלמה המלך, קמו שתי ממלכות בשטחה של ישראל המאוחדת לשעבר: יהודה (שבטי יהודה ובנימין) וממלכת ישראל הצפונית (עשרת שבטי ישראל הנותרים) - עשרת השבטים.
עשרת שבטי ישראל הללו הוגלו מאדמתם על ידי הכובשים האשורים בשנת 555 לפנה"ס, הרבה לפני חורבן בית המקדש הראשון (422 לפנה"ס).
נאמנים למדיניות "נדידת העמים", עשרות אלפי יהודים הוגלו, ואשור שלחה מתיישבים אחרים במקומם. אלה היו בעיקר כותים, שיושבו בשומרון ונקראו מאוחר יותר שומרונים. אנשי ממלכת ישראל לשעבר (עשרת השבטים), שיושבו בעיקר בארצות האימפריה האשורית, נראו כאילו נעלמו לחלוטין ולא הותירו אחריהם זכר ממשי לגורלם.
ישנה מסורת שכאשר ה' יאסוף את יהודי התפוצות מכל קצוות תבל, גם שבטי ישראל האבודים יחזרו למולדתם תחת הנהגתו של המשיח, צאצא של בית דוד. ישראל תהיה אז שוב עם מאוחד, אומה אחת במולדתה, עם אמונה משותפת באל אחד.