האגדה מספרת שאברהם, הפטריארך, ניהל ויכוחים תיאולוגיים עם המלך נמרוד. יוספוס פלביוס כתב על ויכוחים תיאולוגיים בין יהודים ללא יהודים באלכסנדריה וברומא. בימי הביניים ובתקופה המודרנית המוקדמת, נערכו ויכוחים ציבוריים בין יהודים לנוצרים בהזדמנויות רבות. הבה נבחן בקצרה ויכוח אחד כזה, המכונה "ויכוח הרמב"ן".
רמב"ן היה אחד מגדולי החוקרים היהודים, פילוסוף, אסטרונום, רופא, תלמודיסט, פרשן כתבי הקודש ומקובל.
בשנת 1263, ביוזמת מלך ספרד, התקיים בברצלונה ויכוח בין הרמב"ן לנזיר דומיניקני, פאבלו כריסטיאנו, יהודי שהוטבל. טקסט הוויכוחים מגלה כי המחלוקת עסקה ביסודות האמונה הנוצרית והיהודית ועסקה בשאלת ביאת המשיח בשני היבטים: האם הוא כבר הגיע, כפי שמאמינים הנוצרים, או שעדיין יבוא, כפי שמאמינים היהודים. האם המשיח הוא אלוהים עצמו או סתם אדם שנולד מבעל ואישה?
הוויכוח נמשך מספר ימים, ורמב"ן יצא כמנצח.
אפילו המלך, שיזם את הוויכוח, בתקווה לניצחון דתו על זו היהודית, הודה בניצחון הרמב"ן, ואמר לרמב"ן: "הויכוח יופסק, כי מעולם לא ראיתי אדם אחד שטעה ובכל זאת טען היטב כמוך".
תיאור מפורט של ויכוח זה ברוסית ניתן למצוא בספרו של הרב והמתרגם המרשים ב. השכלביץ', "ויכוח הרמב"ן", בהוצאת חמא, ניו יורק - תל אביב, 1982.