המילה "עברי", שמו של אברהם, אשר מאוחר יותר הפכה לשם צאצאיו, מופיעה לראשונה בפרק השלישי בתורה, שם נאמר: "ויבא הפליט ויאמר לאברהם עברי" (בראשית יד, יג).
מהי מילה זו, שממנה נובעת המילה הרוסית "יהודי", המילה האנגלית "גיברוי" וכן הלאה? בואו נפנה לפירושים על כתבי הקודש. פרשן התנ"ך הנודע, הרב עובדיה ספורנו, מציע שהפליט המוזכר בטקסט לא היה מודע לכך שאברהם קרוב משפחה של לוט הגולה. פליט זה החליט בכל זאת להודיע לאברהם שלוט נלקח בשבי, בידיעה שאברהם, כמו לוט, היה "עברי", כלומר הוא חלק את רעיונותיו של עבר, שהיה נינו של שם ואב קדמון רחוק של אברהם, אשר הטיף לאמונה באל אחד. לפיכך, לדברי ספורנו, "עברי" אינו שם של בן קבוצה אתנית, אלא שם של חסיד האידיאולוגיה של עבר.
רש"י סבור אחרת לגבי האטימולוגיה של המילה "עברי". רש"י מצטט מדרש הקובע כי אברהם כונה "עברי" על ידי הכנענים (אז תושבי ארץ הקודש), שמתורגם כ"לא-עולמי", משום שהגיע לכנען מעבר לנהר פרת.
שני הפרשנויות הללו לשם "עברי" מוצדקות לחלוטין ביחס לצאצאיו של אברהם, שירשו את השם ממנו. הרי היהודים הפכו לעם על ידי קבלת התורה האלוהית בהר סיני, אשר עקרונותיה הבסיסיים נאמרו על ידי אברהם זמן רב קודם לכן. ורק תורה זו שימרה וממשיכה לשמר את היהודים כעם, למרות העובדה שהם דוברים שפות שונות וחיים בארצות שונות, לעתים קרובות מתבוללים ומשתתפים ביצירת התרבויות של העמים שביניהם הם חיים. באשר לפירוש המילה "עברי" כ"לא-עולמי", כפי שעולה מדבריהם של נציגי עמים אחרים, אויבים ואוהבים כאחד, על היהודים, כך בדיוק תופסים אותם כל העמים האחרים.